מספר השכבות בזכוכית חסינת פיצוץ-משתנה בהתאם לסוג וליישום שלה. מבנים נפוצים כוללים שתיים או שלוש שכבות. מנקודת מבט טכנית, עיצוב הליבה של זכוכית חסינת פיצוץ- משיג עמידות בפני פגיעות והגנה מפני התזה באמצעות מבנה רב-שכבתי. מבנים אופייניים כוללים:
1. מבנה דו-שכבתי: השכבה החיצונית היא זכוכית מחוסמת רגילה, והשכבה הפנימית היא שכבת ביניים פולימרית (כגון PVB או EVA). כאשר הזכוכית החיצונית נשברת, השכבה הביניים נדבקת לשברים, ומונעת מהם להתפזר. משמש בדרך כלל בדלפקי בנקים, שמשות מכוניות וכו'.
2. מבנה תלת-שכבתי: בין שתי שכבות הזכוכית מוסיפים שני חומרים בין-שכבתיים, או שמשתמשים בצורה מורכבת של "זכוכית + שכבת ביניים + זכוכית". עיצוב זה משפר משמעותית את עמידות הפגיעה ומתאים למיקומים בעלי סכנת פיצוץ גבוהה, כגון מפעלים כימיים ומתקנים צבאיים.
3. מבנה מרובה-שכבתי מיוחד: לזכוכית מסויימת-מגבינת פיצוץ- יש אפילו יותר שכבות (כגון חמש שכבות), ומפיצה עוד יותר את כוח הפגיעה על ידי זכוכית וחומרים בין-שכבתיים לסירוגין. עם זאת, זה יקר יותר ומשמש בעיקר בסביבות תעופה וחלל או קיצוניות.
מנקודת מבט של תקן תעשייתי, מספר השכבות בזכוכית חסינת פיצוץ- חייבת לעמוד בתקנות הבטיחות הלאומיות או הבינלאומיות. לדוגמה, התקן הסיני GB 15763.3-2009 קובע שזכוכית חסינת פיצוץ- חייבת לעבור בדיקות לעמידות בפני פגיעות ועמידות בפני אש, אך הוא אינו מחייב מספר מסוים של שכבות; במקום זאת, הוא מסווג זכוכית לפי תרחיש השימוש. לדוגמה, לזכוכית חסינת פיצוץ- המשמשת בבנקים יש בדרך כלל שתי שכבות, בעוד שחלונות תצפית עבור מיכלי אחסון כימיקלים עשויים להשתמש בשלוש שכבות. יתר על כן, הביצועים של זכוכית חסינת פיצוץ- מושפעים גם מעובי החומרים הבין-שכבתיים ומסוג הזכוכית (כגון מחוסמת או חצי- מחוסמת). לדוגמה, זכוכית מחוסמת בעובי 6 מ"מ עם שכבת ביניים PVB בגודל 1.52 מ"מ עשויה להציע ביצועים חסיני פיצוץ טובים יותר מזכוכית בגודל 8 מ"מ עם שכבת ביניים של 0.76 מ"מ. לכן, מספר השכבות אינו המדד היחיד ויש להעריך אותו בשילוב עם העיצוב הכולל.
